The Eureka Moment

את המונח הזה שמעתי לראשונה ממישהו שהיה המנכ"ל שלי, עת נחשפתי לראשונה לעולם היזמות.

היום אני מבינה, בערך 5 שנים לאחר מכן, שאז, לא הבנתי את המושג הזה עד סופו.

היום לראשונה חשתי התבהרות. הצלחתי לראות תמונה. הרגשתי שנפלה אבן כבדת משקל, רק שבצורה הפוכה מסלע איתן שיתנפץ מכח הנפילה וההאצה למיליון חלקיקים - הפעם, כח המשיכה עבד הפוך, וכל החלקיקים התאגדו לכעין תמונה רהוטה וארוכת טווח (הצלחתם לראות זאת קורה ב- slo mo?).

A Eureka Moment I've designed while being SOSA'S CMO. (Credit: SOSA)

וקדמה לכך התפרקות. פיזית. רגשית. אמיתית. כמו חור שחור כזה שמרוב דהירה ומהירות, בסוף הכל נבלע מקו האופק פנימה ואין כלום.

בשבוע שעבר תפס אותי וירוס של 24 שעות שהפיל אותי מהרגליים. הגוף נחלש וחשתי רע. כמה חזק הוא הקשר של הגוף והנפש, כך שבאותו הערב, על הוירוס התלבשה התקפת אלרגיה חמורה ביותר, אאוט אוף נו וור. ההתקף לא נרגע, ובמשך כל הלילה חשתי קשיי נשימה, ושאלת את האיש לידי אם אני בדרך לזהו. הוא, באדישותו הרגילה, בכלל לא התרגש ממני. (בינינו, לאדישות זו גם תפקיד משמעותי בשמירה על הסערות שבי, אבל זה לפוסט אחר).

למחרת בבוקר, כשהמצב לא השתפר, ובתהליך קבלת החלטות שגם לקח לו להבשיל רק מעצם הפחד שבהחלטה כזו, פיניתי עצמי באמבולנס לבי"ח לקבל זריקות נגד התקף האלרגיה. תוך חצי שעה חשתי הרבה יותר טוב ולאחר כמה שעות כבר הייתי בבית. עברו עוד יומיים שלמים בהם הרגשתי סוג של חוויה חוץ גופית, שהנפש שלי ממש מרוקנת, שאני מעכלת את מה שקרה לי במישור הפיזי, אבל מבינה שיש שם הרבה מעבר במישור הרגשי. לחץ עמוק של גלי .Vs גלי לקבל החלטות. לבחור. לדעת. להבין איך נראית הדרך. מה צופן העתיד.

אחרי יומיים קמתי לשבוע חדש, מלא פעילות, אנרגיות טובות והרגשתי שליטרלי אפשר לחזור לנשום. בצורה מטאפורית, בחודש האחרון לא היתה עזרה במשק הבית, והרגשתי שהבית כ"כ מלוכלך כך שאני לא יכולה לחשוב בבהירות. מצאתי שירות ניקיון של ביוקר, שהביא לי את מיכאל מאוקראינה, גבר לבבי ונעים כבן 50 שעלה לפני 4 חודשים, כולו חיוך ונשמה טובה, מקשקש בעברית ונעים לבריות, וב- 5 שעות הוא הוציא לי חלון-חלון מהמסילה והבריק לי את הבית. ואני אשכרה, חזרתי לראות. הבטתי מבעד לחלון השקוף ופתאום, לראשונה, ראיתי אופק. למחרת, הייתי בסדנא של לקיחת העסק שלך למדרגה הבאה, ופתאום, המילים נפלו למקום הרבה יותר פרקטי. התחלתי להשתעשע במחשבות.

ביום שלמחרת, היתה לי פגישה מכוננת שחיכיתי לה מזה זמן רב. עם המנטורית שלי. מאמנת אישית שמכירה אותי כבר כמה שנים, ואני סוג של רוקדת אתה, נוגעת-לא נוגעת. אמרתי לה שמטרת הפגישה היום, היא להיות המבוגר האחראי, ולעזור לי להחליט. במשך כשעה ורבע, דיברנו שיחה אינטיליגנטית ועמוקה, אבל לא הרגשתי שאני מקבלת את הדבר לו שיוועתי. כן, תובנות נוספות ואבחנות חשובות, אבל זה לא החלק בפאזל שאותו איני מצליחה למצוא. ואז בחרתי כן להשמיע את קולי. כן להקשות עוד יותר. כן לשאול בצורה נוקבת מניסיונה ומהכרותה אותי מה היא חושבת שנכון, ומה יכול להצליח ובאילו תנאים. והיא אמרה, שבתנאי ראשון של בחירה והחלטות והתמקדות רק על זה, ובתנאי שני של נחישות והתמדה, אין לה ספק שאני ב5% הנכונים. שאני יכולה להצליח בגדול.


ואז התחלתי לראות את זה. הייתי צריכה שהיא תראה אותי כדי שאני אראה את עצמי. והתחלתי לראות את החזון שלי והתמונה המיטבית שלי. הבנתי שאני משוועת לצאת לאור. לא ליד, לא של מישהו אחר. בזכות עצמי. ושאני מעולה בלדבר ולעזור לאנשים לתפוס את הכיוון ולקבל החלטות. ושאני חכמה. ושכיף להתאהב בי ולדבר איתי. ושהססגוניות שבי, מאפשרת לאחרים להיסחף אין א גוד ווי, לחלום ולהעז. ושזה שאני צוחקת על עצמי שאני חוקרת שב"כ, זה באמת כי יש לי יכולות גילוי וחשיפה ודיוק גבוהות מאד. וגם יכולות הנעה לפעולה.

ופתאום התמונה התבהרה ודוייקה - את האהבה שלי לאנשים, לנתינה ועזרה, לדומיננטיות, להובלה.

את הבחירה שלי ללמוד גם פסיכולוגיה וגם משפטים, גם ללכת לMBA עם התמחות בפסיכולוגיה עסקית וניהולית, גם ללמוד אימון. ולצד זה - את העולם שנחשפתי אליו בשנים האחרונות - עולם היזמות והסטארטאפים. עולם של התחדשות וחדשנות, עולם של טכנולוגיה, עולם שמדבר וחוזה את העתיד. יוצר את העתיד. עולם שמאפשר לי תמיד להיות מעודכנת. עולם שמאפשר לי להתפתח, ללמוד, להיות בחוד החנית.

ופתאום התחלתי לראות את המחשבה של 'אני מאמנת סטארטאפים', מציאות.

עכשיו תבינו, זו לא מחשבה חדשה.

אני כבר שנה מריצה אותה ואני כבר יותר מ- 3 שנים מקיימת אותה בלי לדעת.

אבל לא ראיתי אותה. לא הבנתי מבפנים ועד הסוף.


All the way to Portabelo Market, London, To see a clear picture

והיום ראיתי. היום ראיתי איך אני, גלי בלוך לירן, בת 37, יכולה לבנות עסק גלובלי, של אימון יזמים, להיות ה- אדם שהם לא זזים בלעדיו ימינה או שמאלה, וונדי רודס של היזמים בישראל שאני כה חולמת עליה - זו שמדייקת אותם, שמחזקת אותם, שמבינה עסקית וטכנולוגית את המוצרים שלהם ונמצאת עמם בדילמות הכי מורכבות שלהם, זו שעוזרת להם לייצר באלאנס בתוך הרולר קוסטר הזה ולצלוח אותו עם חיוך, או לא לצלוח אותו - אבל גם עם חיוך ולמידה, זו שמפזרת עליהם אבקת קסמים גלי.

ה- Startup Coach מס' 1 בישראל, ואחת המבוקשות בעולם.

ב- 3 השנים הקרובות בונה את העסק, הופכת להיות מאמנת הבית של האקסלרטור של מייקרוסופט ואינטל, עובדת בכמה co-working spaces, בונה מוניטין, ניסיון, דיוק, כסף ומותג, ובתוך 5 שנים, כשאנחנו יוצאים לרילוקיישן נוסף מטעם בן זוגי (האדיש מלמעלה), העסק שלי ממשיך לכבוש את העולם בכל מקום שאליו נגיע. ואני עצמאית, אשת עסקים, מרויחה מלא, מתלבשת יפה, עובדת במשרדים מהממים (ונותנת ביטוי לאהבה שלי לעיצוב), קמה כל בוקר באושר לקראת מה שצופן לי היום, פוגשת יזמים נהדרים ועושה להם וונדי/גלי, מאושרת מזמן האיכות עם ילדיי, מרגישה שאני עושה לביתי, מוציאה את עצמי לאור, ממקסמת את יכולותיי הורבליות, השכליות והרגשיות, ומוציאה גם את הספר שלי, שיהיה בו פרק ושמו The Eureka Moment - שממש ברגעים אלו, אני כותבת את שורותיו.

ואז פתאום ראיתי.


ב- 12 הימים האחרונים לקחתי חלק באתגר '21 הימים של דיפאק צ'ופרה' על משיכת שפע לחיינו. התרגיל של היום, היה לשאול את אמי על הכאב והאכזבה הכי גדולים שלה, ועל חלום שלא מומש. זה היה תרגיל מדהים משני טעמים. האחד - כי זה אפשר לי שיח משגע, עמוק, מקרב עם אמי. השני - כי הבנתי שתשובתה, מאפשרת לעצמי מסע בזמן 30 שנה קדימה, כי שני הדברים שהיא ציינה הם גם לגמריי גם חלומות שלי, ואין מצב שאני לא מגשימה אותם! אה, ולתרגיל היומי קראו "Law of Intention & Desire".


Mommy & Me

ופתאום, הכל התחבר. והרגשתי שהפאזל נמצא. החלקיק האלוהי. The Eureka Moment. הדרך להגשמת החלומות שלי. הכוונה וההתכווננות שלי בתוך מגוון האפשרויות בחיי, יאפשרו לי להגשים את החלומות שלי.