על ספורט ואורח חיים בריא. וגם קצת על קצת כסף

מכירים את זה שבן הזוג אומר לך בדיוק, אבל בדיוק את מה שצריך, אבל רק כששומעים זאת ממישהו אחר אז מקשיבים?

אז אמש, במסגרת הניהול העצמי שלי, הבחירה, האיזון, האינטגריטי, היתה לי מציאות של בעל על קביים, ילד לאחר חום, ילד עם חום, ועוד ילד עם חום ודלקת עיניים מפנקת. כיף בסה"כ. כבר 10 ימים שאני אם חד הורית שמטפלת ב-4, 24/7. בהחלט מאתגר. אבל היי, משפחה זה ערך עליון ומה שאני הכי אוהבת. ואז, כמעט וויתרתי ולא יצאתי למפגש נוסף בקורס מרתק שאני עוברת, כי זה היה או לעזוב הכל באמצע ולצאת, או לוותר. ושתי האפשרויות היו לא משהו. ואז, פתאום צצה אפשרות נוספת של להגיע בחצי שעה איחור. לאכול משהו, לנשום רגע, ואז לצאת. ואפילו היו פחות פקקים כך שממש איחרתי בטיפה. ואיזו חגיגה זו היתה! שמעתי 4 שעות את מיכל צפיר מדברת את כל מה שאני יודעת ומאמינה בו, אבל ההתלהבות, התשוקה שלה, מציתה בי מחדש את הרצון לעשות יותר, טוב יותר.


לו רק נביט לשמיים, אפשרויות רבות ויצירתיות צצות להן, ממש כמו כדורים אחרי השמש

אז הסברתי לבני המעט חולה היום, שוב, מה זה להפוך את הלימון ללימונדה. ולבשתי את הסווצ'ר הורוד בייבי החדש עם הנצנצים (כי היי, גם גדולות יכולות להרגיש נסיכות) ויצאנו לטיול ברגל. ועשינו קצת ספורט בפארק, ואפילו הגנבתי טלפון עם חברה כשהוא טיפס, וקנינו קפה, והלכנו לרופא, ועשינו ספורט, וקנינו חגיגת יומולדת קטנה לאישלי שבבית על הקביים. והיה בוקר קסום וממלא באנרגיה מעולה!


להפוך את הלימון ללימונדה. ועדיף שתהיה ורודה

Money, money, money, must be funny, in a rich man’s world…


תמיד חונכתי לעצמאות כלכלית. יצאתי לעבוד כבר בגיל 6, בימים בהם מכרתי את התאנים הירוקות מעץ התאנה שבחצרנו. אבי ואני היינו קוטפים אותן, אורזים בשקיות ומוכרים במחיר של 5 שקלים השקית. הימים שבהם קילו תאנים עלה 5 שקלים:-) אם זה היה היום, בטח גם הייתי יוצרת איזה לוגו, ממתגת השקית ומשלשת המחיר. אבל אז עוד לא הייתי אלופה בשיווק כמו היום, אבל לגמריי אלופה בליזום ולעשות.

העבודה הבאה שלי היתה כמפעילת ימי הולדת. הדס חברתי ואני, היינו מארגנות ימי הולדת בכל האזור, בעבור 25 שקלים חדשים! כולל פגישת הבריף, קניית החומרים, תכנון מערך ההפעלה והביצוע עצמו. אה, לא כולל נסיעות. והרגשנו בעננים והיינו מעולות! בייביסטר היה כל הזמן, ובכיתה ז' כבר הקדמתי את זמני והדרכתי בקייטנות בקיבוץ, אחרי ששכנעתי את המנהל שאני בוגרת ואחראית ואלופה בלהדריך. לאורך כל החטיבה והתיכון חנכתי ילדים והכנתי לבגרויות, שיעורים פרטיים, עבודות שורשים, בוק ריפורטס... ויש כמה חתיכים בשנות ה30 היום, שבזכות המפגשים הדו/תלת שבועיים איתי, סיימו בהצלחה את מערכת החינוך. תמיד קיבלתי דמי כיס, למדתי לחסוך, ובקיצים היתה לי תוכנית שקל על שקל - כל שקל שהרווחתי בחודשי הקיץ, הוכפל. ככה, כתמריץ לחינוך, לעבודה ולעצמאות. וככה, קניתי לי טלויזיה ''14 לבת מצווה, DVD משולב בוידאו שנה אח"כ, מימנתי חצי מרישיון הנהיגה בגיל 16, חצי מהמסע לפולין בגיל 17, חצי מיישור השיניים בגיל 18. ואחרי הצבא, בימי המלצרות כסטודנטית, אני זוכרת איך ספרתי את השטרות, אחד אחד, ואיך קניתי בהם את הלפטופ הראשון שלי ב- 7,000 ש"ח. במזומן!


קלישאתי, אבל אין כמו ניו יורק. חוצמזה, תמיד תכתבו על הקיר לאן אתם מכוונים, ותכוונו גבוה