חיפושיות או לא להיות

אחרי שהתרעמתי רבות על חוסר יוזמה והשקעה בזוגיות, האישלי הרים והציע ללכת להופעה של הביטלס (בהשראת…), לרגל 50 שנה לאלבום Abbey Roads.

הקשבנו לשירים, לקצב, לסיפורים החבויים. שירים שהולכים עם כולנו כבר שנים, עוד מדור ההורים, וככל שזה תלוי בי - ימשיכו גם לדור הנכדים (שלי).

ואז, משהו תפס אותי במילים, קצת אחרת.

מוסיקה, זו באמת גאונות.

היכולת להביע רגש או רעיון, לכתוב אותו במדוייק, להלחין לו לחן שבלתי ניתן לאחר מכן להפריד בין השניים ולסגור בביצוע שנחרט עמוק בלב - זו באמת מלאכה ששמורה לגאונים. שילוש קדוש, אלוהי שכזה.

פתאום, כמה שורות כעין קפצו לי החוצה מתוך השירים, בתרגום חופשי, מתארות מצב כאוב, פנייה לעזרה, הושטת יד ופתרון.



...״All the lonely people״...

…״Help, I need somebody״…

...״Whisper words of wisdom״...

...״Let it be״...


חשבו על זה -

מי הם אותם האנשים הבודדים, האם הם תמיד בודדים? האם הם כולנו, לרגעים? האם הבדידות היא הגדרה לספקטרום משתנה תמידית בקרב כולנו? לעיתים בודדים יותר, לעיתים בודדים פחות? האם לבדידות יש מאפיינים? האם אנחנו יכולים להיות הכי נוכחים ועדיין, לחוש הכי בודדים? האם להיות בודד לבד זה כמו להיות בודד ביחד?

האם אנו מאפשרים לעצמנו להיות בודדים? האם החברה מאפשרת לנו להיות בודדים? האם הטכנולוגיה מאפשרת לנו לחוש בודדים? ואולי הטכנולוגיה מעצימה את תחושת הבדידות? או שמא רמת הריגושים והנוטיפיקיישן מזינות את רמות הדופמין הנדרשות לנו כדי להרגיש תמיד חלק ולא להרגיש לבד? מה קורה שם בבדידות?


לעיתים גם אני מרגישה בודדה. האמת שכולנו.


הבודדים ׳המתקדמים׳, מצליחים לשבור את מחסומי החברה ומחסומי עצמם, ולקרוא לעזרה כשצריך. עוד כשהכל ממש בסדר, לא דרמה, פשוט כיוון נעים לגיטרת החיים שלהם. והם נפלאים על שהם עושים זאת, מאפשרים לעצמם מישהו להיות לצדם.

מישהו שילחש על אזנם מילות חכמה, מישהו שיציף שאלות נכונות כדי שהחכמה הפנימית שלהם תצא לאור, מישהו שיושיט יד כדי לרתום אותם, כדי להרים אותם, כדי לשקף להם, לזקק להם ולדייק איתם, מישהו שגם יוכל לעזור להם למצוא את הדרך להרגע, יאפשר להם לשחרר, להיות, לתת לעצמם זמן כדי שבאמת יוכלו לתת לאחרים מכל מה שיש להם להעניק, ולהנות מהנתינה.


להבין שגם אנחנו זקוקים.

להעזר כשצריך, מעט להישען.

להקשיב למילים הנכונות, שמדייקות, מניעות, ממלאות תחושת השראה ומסוגלות.

להתחיל לדבר אותן, בשפה שמקדמת אותנו ומאירה בחזרה.

ופשוט להיות. לתת לדברים להיות. לתת לחיים להיות. ולהוקיר את כל מה שבדרך.

Let it be


קחו כמה דקות ביום.

תעצרו.

צאו לטייל בין המילים, תנו לחיבורים הפנימיים שלכם לבוא לידי ביטוי. תנו למוסיקה להרטיט את ליבכם. תנו לה להעלות את הקצב. ולעיתים גם להשקיטו.

ואני, רק נזכרתי בביטלס.